דחיינות באנגלית נקרא PROCRASTINATION תרגום מילולי דחיינות, הססנות.
דחיינות פירושה דחיית מטלות למועד אחר. לא לבצע פעולות ברגע זה.
אישית בצעירותי הייתי שבוי בתוך דחיינות של כל המטלות שהיה עלי לבצע. הייתי דוחה את המטלות בין אם עסקיות או משפחתיות למועד אחר, עצם הדחיה פגעה בי בעסק המשפחתי ופיספסתי הרבה הזדמנויות שניכרו לי בדרך.
אמנה שני דוגמאות לדחיינות:
- פעם אישתי ביקשה ממני לנקות את משטח הגז במטבח שהיה מטונף עקב בישולים, ביצעתי את הנקיון לאחר מספר דחיות ובעקבות זאת עבודת הנקיון היתה קשה ומתמשכת, עקב הליכלוך שהתייבש ונדבק על המשטח.
- היתה לי פגישה בעיר הסמוכה, ראיתי במכוון במכונית שלי שעלי למלא דלק - במקום למלא דלק לפני הפגישה, בעקבות "מחלת" הדחיינות, עשיתי חושבים ואמרתי לעצמי "אמלא דלק כשאגיע לעיר לאחר הפגישה"..........התוצאה היתה שנתקעתי באמצע הדרך עקב מחסור בדלק ופיספסתי את הפגישה.
אפשר למשול את הדחיינות כהצטברות של גזעי עצים שתופסים גובה אשר בסופו של דבר לא יכולים לעבור לצד השני.
התחלתי בצעירותי בתהליך של שינוי ולימוד נושא של הדחיינות, קראתי ספרים ומאמרים הנוגעים בנושא זה. ניסיתי מספר כלים שלמדתי והחלטתי לשתף אתכם הקוראים ולתת לכם את הכלים שלמדתי ויישמתי אותם אשר עזרו לי להתגבר על דחיינות.
חמישה כלים הינם:
• לדמיין את ההרגשה של "אחרי"
• "לפעול בו ברגע" – להפעיל את "כדור השלג"
• דחיינות = פחדנות
• ללעוס ב"ביסים קטנים"
• לשים "דד ליין" (DEAD LINE) ולנקות את השולחן
1. לדמיין את ההרגשה של "אחרי":
לחשוב ולדמיין איך אני מרגיש אחרי שאעשה פעולה זו או אחרת.
לדוגמא:
אני נוהג לקום כל בוקר ב-06.30 בבוקר.
זו שעת קסם שלי בה אני מתכנן את היום, מסתכרן אל מול משימות חשובות.
שמתי לב שיש לי הרגשה נפלאה כשאני מצליח לקום בבוקר מוקדם.
הדבר המשמעותי שעוזר לי לקום כל פעם מחדש הוא שאני מדמיין את ההרגשה של "אחרי", כלומר יום יותר מסודר, זרימה של עבודה, ויותר מיקוד.
עוד דוגמא:
יוזמה שאני מתכנן והרבה זמן ודוחה אותה.
אני מתחיל לדמיין איך אני מרגיש לאחר שיחת הטלפון הספיסיפית שאני כל פעם דוחה.
איך אני מרגיש אחרי שמעיז לצאת עם היוזמה שקשורה לעסק שלי.
ברגע שאני מדמיין ומרגיש את התחושה הנפלאה של "אחרי" – אז אני פועל מיידית!
2. "לפעול בו ברגע":
אם יש משהו חשוב לך ודחית, ויש לך הזדמנות לעשות פעולה אפילו קטנה שתקדם את זה, כל מה שנדרש זה לעצור ולעשות את אותה הפעולה.
זה כבר יפעיל כדור שלג שיתחיל בפעולה קטנה שתוביל לכך שהמשימה עתידית שרוצים שתתרחש – תקרה במציאות.
3. דחיינות = פחדנות
פעמים רבות כשאני דוחה משהו אני שואל את עצמי "מה מפחיד אותי שם?", "ממה אני כל כך פוחד?"
לרוב אני מגלה שפוחד שיידחו אותי, שזה לא יעבוד, לאן זה יוביל?
כל התגליות הללו רק מגבירות את הפחד שלי ומעודדות אותי לדחות את הפעולה.
על מנת להתגבר על הפחד, בודקים את הדבר הזה שאני דוחה האם הוא מדליק אותי ומשנים את השאלה "ממה מפחיד.....?" ל"מה מדליק אותי שם?"
אם זה מעורר לעשות פעולה – אפילו קטנה – אז לעשות אותה בו ברגע (להתחיל להפעיל את כדור השלג)
4. "ללעוס בביסים קטנים"
אם אני דוחה משימה גדולה וחשובה, כנראה שהמשימה היא "גדולה עלי". לכן על מנת לפעול, אני מחלק את המשימה ל"ביסים קטנים" כך שאני יכול הרבה יותר קל לבלוע ולעכל. אפשר להשוות זאת לנקניק סלאמי, אי אפשר לאכול אותו בבת אחת, אלא צריך לחתוך לפרוסות.
את המשימה כאמור מחלק ל"ביסים קטנים" כך שאני רואה את המשימה בחלקים קטנים, רואה אותה בבהירות בסופה ואינני פוחד לפעול.
הצבתי לעצמי משימה יחסית לא קלה, לרכב על אופניים להר הגבוה ביותר באזור. כשחשבתי על הרעיון התחלתי לפחד מעצם הרעיון עצמו. התחלתי לחלק את המשימה לחלקים בדמיון ודמיינתי לעצמי שעושה את המשימה הראשונה שמגיע לבית מלון, אחרי שנח, מדמיין שממשיך לטפס ומגיע לבית קפה ונח, וכך הלאה וכך והלאה עד שמגיע לפיסגה. ברגע שחילקתי את המשימה לחלקים, המשימה ניראת לא מפחידה כלל.
5. לשים "דד ליין – DEAD LINE ולנקות את השולחן
פרוש "דד ליין" – "גבול לא יעבור"
כלומר, אם יש משהו שדוחים כבר הרבה זמן, לקבוע תאריך יעד שמשם אני כבר לא דוחה. חשוב לכבד את עצמינו ולא לדחות מאותה נקודה.
הדבר ישמור על "שולחן נקי" ויפנה מקום לדבר יותר רלוונטי ואקטואלי עבורי.
שימו לפניכם את חמשת הסעיפים מול העיניים כתבו אותם על דף נייר, שימו את הדף בתיק שאתם הולכים איתו לעבודה או לכל מקום, קיראו מעת לעת ושימו לב שעם הזמן אתם פחות ופחות דוחים את מה שחשוב לכם.
- לדמיין את ההרגשה של "אחרי"
- "לפעול בו ברגע" – להפעיל את "כדור השלג"
- ללעוס ב"ביסים קטנים"
- לשים "דד ליין" (DEAD LINE) ולנקות את השולחן
- דחיינות = פחדנות
המאמר פורסם בבלוג שלי "נגד כל הסיכויים" לינק: http://against-all-odds.co/?p=497
במידה ויש לך תגובות, הערות אשמח לקבל באימייל: morise55@gmail.com
קריאה מהנה,
משה בוטרקליי
שמי משה בוטרקליי בן 57, נשוי לאשה שומעת ואב לשלושה ילדים שומעים. אני לקוי בשמיעה על סף חרשות מגיל שלוש. הנני מרכיב מכשירי שמיעה בשני האוזניים שעוזרים לי לשמוע ולתקשר עם הסביבה. עברתי כיברת דרך ארוכה מאז שנחשפתי לכוחו של תת המודע. אישתי קנתה לי ליום הולדתי ה-26 מתנה ספר כוחו של תת המודע, אשר שינה את חיי והעיר לי את עיניי, ונחשפתי לראשונה לעבר העבר שלי ונזכרתי בהרבה ארועים חיוביים שאבא שלי עזר לי על מנת להתמודד עם הנכות שלי. עד לאותו גיל (26) לא הייתי מודע כלל וכלל עד כמה אבי הטמיא בי את השפעותיו החיוביות, והטמיא בי גם כן את המשפט שלו שאני משתמש בו עד היום "אתה יכול, אתה מסוגל!" מאז החשיפה למדתי רבות על עצמי מדוע אני כל הזמן שואף להצלחה, שואף להתגבר על האתגרים ולא פוחד ממכשולים בדרך. http://against-all-odds.co